קסם אמיתי

זה זמן אני מגלה עניין רב בפאגניות, במיוחד בגירסתה המודרנית. תפיסת עולם שמקדשת את הטבע, שרואה את האלוהות כמזוהה עם העולם, שמכירה בכוח המאגיה וניצול הכוחות המצויים במציאות הטבעית כדי לממש יכולות אנושיות ורוחניות. אני אישית פחות מתחבר למאגיה של לחשים או כזו שמבוססת על איסוף זנבות של לטאות... ויותר מזדהה עם עבודה מאגית טבעית פסיכולוגית של שימוש סימבולי ביסודות פיזיים בתור עבודה רוחנית. הרבה זמן אני מצר על כך שהאלהת הטבע והשימוש במאגיה אינם נחלת היהדות, לפחות בפרשנות המרכזית שלה. זוהי אולי גם המוטיבציה העיקרית שלי לתת להם לגיטימציה יהודית כחלק מעולם כהונה אלטרנטיבי. אבל אינני יכול שלא להודות למסורות המרכזיות של היהדות שתמיד מחזירות אותי לפרופורציה מתאימה ומזכירות לי את הבעייתיות שיש במאגיה או בהאלהת הטבע. סיפורו של בלעם בן בעור , הנקרא בשבת זו, הוא אולי המניפסט האנטי-מאגי החריף ביותר שמובא בתורה. בלעם הוא הקוסם האולטימטיבי, השולט בכל רזי הבריאה, היודע להשתמש בכוחות המציאות בצורה מקסימלית , המומחה הבכיר של עולם הנחשים והקסמים. ככזה הוא משמש כנציג מטעם בלק המואבי לקלל את ישראל ולהכניעם. לאורך כל הסיפור אני מזהה רעיון מרכזי אחד: בלעם לא יכול לעשות מה שהוא רוצה. ההוראות שהוא קורא מתוך ספר הקסמים אין להן כמעט שום ערך אם יהוה לא ירצה שיצליחו. בלעם עובר סידרת חינוך. הוא מנסה להשתמש בכל הטכניקות שלמד שאמורות להשפיע. הוא בא מכיוון כזה. מכיוון אחר. מנסה את השיקוי ההוא וההוא. אבל שום קללה לא מצליחה. להיפך דווקא ברכה יוצאת מפיו. בלעם וכל הכוחות שמגוייסים לעזרתו הינם בשליטתו של יהוה. הפארודיה הגדולה מהכל מוצגת באמצעות האתון. אפילו חמור יכול לראות את אלוהים ויכול לדבר אם רק יהוה ירצה בכך בה בשעה שגיבור הקסמים כלל לא רואה דבר. האדם המאגי בטוח שחוקי היקום נהירים לו ושרק אם יפעל לפיהם אז ישתנה דבר. למאגיה פנים וצורות רבות. היא יכולה להתבטא בצורה הפופולרית של כשפים וקמעות, היא מגולמת גם בציות לחוקים של סידור המיטה של הפנג שווי ותורות מזרחיות נפוצות אחרות והיא אפילו מתבטאת בהערצה עיוורת לחוקים מדעיים. גם מדע או טכנולוגיה הינם מאגיה כאשר הם נתפסים כדרך בלעדית לשליטה על המציאות וניצול שלה. בבסיס כל התאוריות האלה עומדת הערצה לחוקיות. 'כימות' של העולם וקיטלוג טכני של תופעות וכוחות הפועלים בו. פרשת בלק לועגת לתפיסה הזו. היא אנטי-מאגית. היא נגד העמדת החוקיות המובנת מאליה כבסיס רוחני. היא מזהה בכך תפיסה אגואיסטית, דטרמיניסטית וחסרת ערך רוחני אמיתי. מה האלטרנטיבה למאגיה אם כן? הנביא מיכה מציג אותה במילים מקסימות:

(פרק ה':)... יא וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים, מִיָּדֶךָ; וּמְעוֹנְנִים, לֹא יִהְיוּ-לָךְ. יב וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ, מִקִּרְבֶּךָ; וְלֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד, לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ... (פרק ו':) ה עַמִּי, זְכָר-נָא מַה-יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה-עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר--מִן-הַשִּׁטִּים, עַד-הַגִּלְגָּל, לְמַעַן, דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה. ו בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה, אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם; הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. ז הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי-שָׁמֶן; הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. ח הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה-טּוֹב; וּמָה-יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם-אֱלֹהֶיךָ.

לא קורבנות , לא טכניקות פולחניות. לא פעולות מדעיות או כמו-מדעיות. רק משפט, חסד וצניעות. כל כך פשוט, כל כך אנושי. אגב, סוף פרשת בלק מעידה למעשה כי בלעם הבין את הפואנטה. מה שיפיל את ישראל זה לא קסם כזה או אחר, זה לא נחשים. זה פשוט עבירה על חוק מוסרי פשוט. זנות עם בנות מואב נשמע מעולה. ואכן היא זו שגרמה למגפה גדולה. הכח האמיתי נמצא במוסר. ביחסי אנוש תקינים. קודם כל.

אני מעריץ ומוקסם עד היום מהעוצמה הנבואית, מהבשורה האנושית שלה. אני גם מכיר בבעיות הנלוות לה ואינני מזדהה עם השלילה הגורפת שלה את המאגיה והפולחן. אני אפילו חושב שהיא אחראית , בהפוך על הפוך, לאגואיזם ולהתרוקנות רוחנית שמלווה את המונותאיזם מתוך ההתרחקות מקדושת הטבע ועוצמותיו. אבל כרגע אני מבקש לעמוד על תרומתה באיזון שלנו ככוהנים, כמי שכן מכירים בערך העבודה עם הטבע, עם הממשות המקודשת. תמיד לזכור מה באמת חשוב. תמיד להעמיד טפל מול עיקר. אהבת חסד והצנע לכת. זוהי מאגיה רצינית. זהו קסם אמיתי.