לא פשוט להיות כהן. זה מחייב. זה בעל משמעות. אבל אתה לא צריך להיות הבן של מר כהן כדי להיות מוכר ככזה. לא אוטומטית תיהפך לכהן. אז נכון שאמא שלי בת כהן וזה עושה לי טוב שיש לי ייחוס למרות שלפי האורתודוקסים זה לא קביל אבל מזמן הפסקתי להאמין שהפירושים שלהם הם קבילים, בעיני אלהים ובכלל. המסורת זקוקה לפירוש. המורשת זקוקה לחידוש. כמו בכל דור גם עתה. הכהונה היא לא דת חדשה. היא גם לא פונה להמונים. היא מיועדת למבקשים באמת לראות פני אלהים. ועוד נרחיב על כך בעתיד. כרגע חשוב רק לציין שגם המסורת שלנו מכילה קול חשוב ודומיננטי בדבר אפשרות הכהונה לכל אחד ולכל אחת. כתר כהונה זמין.
במתן תורה כבר נאמר (שמות יט) "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים", ועוד פירש בעל הטורים: "אילו זכו ישראל היו כולם כוהנים גדולים". והנשר הגדול מציין בהלכותיו: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה'...הרי זה נתקדש קודש קודשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים"
(רמב"ם, סוף הלכות שמיטה ויובל).
(רמב"ם, סוף הלכות שמיטה ויובל).
אנו רוצים לזכות בכתר כהונה. כיום הוא זמין ופתוח. הבה ניכנס לקודש הקודשים.
6 תגובות:
מצטער לאכזב אותך, אבל לא. לא כל אחד יכול להיות כהן. למה? בבדיקות די.אן.אי. שעשו, גילו לכל הכוהנים יש חלק משותף בדי.אן.אי. עדיין לא יודעים מה הוא עושה או מה זה אומר, אבל גילו שזה עובר רק מאב לבן (לבנות אין את זה) ושכמעט אין כהן שאין לא את זה. או שזה סתם צירוף מקרים, או שלא כך אחד יכול להיות כהן. תחליט אתה:
http://www.hidabroot.org/Site/ARDetile.asp?id=7078&
די.אן.אי משותף זה בהחלט ממצא מדעי יפה ומעניין מצד עצמו המעיד רק שיש קשר גנטי בין רוב הכהנים הידועים ממשפחת אהרון. אין בין זה לבין האפשרות להיות כהן (שלא ממשפחה זו)ולא כלום. גם מי שלא קשור גנטית לאותם כוהנים מזרע אהרון יכול לשמש בקודש. כך היו כוהני הבמות לרוב בממלכת ישראל. כך היה לפני שנולד אותו אהרון. והיו גם משפחות כהונה אחרות במלכות יהודה מבני צדוק למשל. הכהונה היהודאית-אהרונאית היא רק אחת מאופציות הכהונה האפשריות. היא אחת משלל צבעי הקשת הכוהניים. המודל שלי הוא לאו דווקא אהרון אלא אחיו, משה. משה שלא היה מזרע אהרון ובכל זאת נכנס לאוהל מועד, לקודש הקודשים. הוא נבחר לכהונה גדולה מצד עצמו, מצד מעלתו שלו. לכהונה הקסומה אין קשר לגנטיקה או לתפיסות נראטיביות הלכתיות. ההזמנה איפוא חוזרת: כולם מוזמנים להיות כוהנים...
מה היה לפני שנולד אהרון? מה זה רלוונטי בכלל? טרם ימי אהרון לא היה עם ישראל, לא התקבלה התורה. למען האמת, השבטים התפתחו רק בימים שממש לפני ימי אהרון, מאחר והאחים עברו אז למצרים והעם הפך לעם רק במעמד הר סיני. לפני כן לא הייתה איזו שהיא הלכה שצריך היה לנהוג על פיה, לא בנושא הקרבת קורבנות ולא בשום נושא אחר.
מלבד זאת, אין שום סיבה להיות מזרע אהרון כדי להיות כהן, מספיק להיות משבט לוי. אם אתה משבט לוי, אתה מתאים לכהונה.
אתה אומר כאן שני דברים:1. אתה מצייר את הציור ההסטורי של התהוות הכהונה מבית אהרון ומקשר אותו להתגבשות עם ישראל במתן תורה. אם מבחינתך זהו תיאור הסטורי ריאלי אז זה בעייתי כי חוקרים רבים מייחסים את התגבשות שבטי ישראל והתורה עצמה לימי בית ראשון. אין ספק שמבחינת הנראטיב המקראי הרי שהעם גובש ביציאת מצרים וגם הכהונה כמעמד מוסדר התהווה באותה תקופה מאז התחייבות העם לתורה. אבל אתה טועה אם אתה חושב שההלכה הומצאה אז כמו גם הכהונה. היו כוהנים מאז ומתמיד. להזכירך בספר בראשית היו אלו בעיקר הבכורות. לכן רבו האבות (יעקב גנב מעשו) על הבכורה. וגם 'ההלכה' שהיא מושג מומצא היתה קיימת כמסורות נפרדות רבות. מעמד הר סיני לא ממציא הלכות אלא לוקח מסורות עתיקות שנשמרו לפני כן ומגבש אותם לקובץ הלכתי. דוגמה ידועה לכך היא שמירת השבת שנאמרה עוד לפני מתן תורה.
2. טענתך שמספיק להיות משבט לוי כדי לשמש בכהונה אכן נתמכת מכמה כתובים. הביטוי המקראי התומך בכך הוא זה הרווח בספר דברים 'הכוהנים הלויים'-הכוהנים מבני שבט לוי. חוקרים משייכים טקסטים אלו לאסכולה הדוייטרונומית. ס"כ (או אסכולת P)חולק על כך בתוקף ומסכים שכהנים יהיו רק מבני אהרון. זוהי גם התפיסה השלטת. עדות יפה לכך היא פרשת קורח (שהיא השבת הנוכחית) שבה קורח שהיה עצמו לוי נפסל לכהונה כי לא היה מזרע אהרון. לצד אלו יש את האסכולה הדמוקרטית יותר המופיעה בפרקים מספר במדבר שבה כל אדם מישראל רשאי לבוא ולהקריב, לשמש ככהן. זו היתה התפיסה הרווחת עד התמסדות מערך הכהונה שחבר למלוכה הישראלית בימי בית ראשון. ככה זה כשמשלבים דת עם מדינה. הכל מסתאב ואז מחליטים מי ראוי ומי לא. אני מקווה שבטור נפרד ארחיב בעניין האפשרות לשמש בכהונה לכל אחד בצורה יותר מפורטת ומעובדת.
קראתי גם את התגובות ותגובתי נובעת מהרשומה והתגובות גם יחד - ההנחה שכל אחד יכול להיות כהן אם רק יבחר הוא מודל חדש יחסית, אשר הפוסט מודרניות העלתה על נס. בעבר הרחוק לאדם הפשוט כלל לא היתה נגיעה ישירה לקדושה אלא אם:
1) נולד למשפחה המתאימה
2) נבחר ע"י גורם "אלוהי" כזה או אחר
3) פוליטיקה (שזה גורם אחר, אני אתמקד בדרכים היותר לגטימיות).
גם במודל החדש, אליבא דיהדות הרבנית, נצרות ואיסלאם - אדם יכול לבחור במסלול של רבנות/כמורה/שייח', אך גם אז הדבר הוא תחת פיקוח, לימוד, ובסופו של דבר - סמיכה/הקדשה ע"י גורם בעל שושלת מוכרת (היהדות למשה, דרך כנסת גדולה בימי עזרא ומשם לרבנים; הנצרות לרוב לפטרוס - לפחות בזו הקתולית, והאיסלאם למוחמד ולח'ליפים). כך שכהונה יש מאין הינה תוצר פוסט מודרני. גם בימים העתיקים, טרם היהדות, היו קאסטות ומשפחות של כהנים שעסקו בקודש ואין בלתם.
לאדם שאינו כהן היתה בעקרון רק אפשרות אחת (עד לחידושי היהדות שנבעו גם מגישה שונה לאלוהות) - להבחר לנביא ע"י מאורע על טבעי כזה או אחר שסימן אותו (ולדעתי זה שייר מהתקופה השמאנית בעולם, שבה השמאן היה נבחר בשל תופעה יחודית כלשהי).
אופציה נוספת שנפתחה בשלב כלשהו לאנושות היא עניין הנזירות לסוגיה, שגם נותנת קשר בלתי אמצעי לאלוהות, אך בהקרבה לא קטנה - כדי שהאדם יתקדש (ביהדות הנזירות היתה זמנית, ד"א).
ד"א, צדוק הכהן, עפ"י הכתובים הם צאצאים של אהרון. מאבק הכהונה בתקופת המקרא, כפי שחקר המקרא מסמן אותה, גם הוא היה בקרב מספר משפחות שפשוט "רבו" על הייחוס. כדוגמא נגדית, המקרא מצביע גם את מקרה קרח ועדתו, דתן ואבירם כלהצביע על כך שבני לוי הם הנבחרים ע"י אלהים. אפילו בניו של אהרון (נדב ואביהו) נענשו מכיון שלא הקריבו כראוי, אפילו שהיו כהנים.
לגבי משה - משה לא נבחר לכהונה. משה נבחר לנביאות, וכזה הוא היה. מעלתו של נביא היא פעמים רבות גבוהה ממעלתו של כהן - כמו אליהו (אם נתעלם כרגע מחקר המקרא ונלך על הפרד"ס) שהותר לו להקריב לאלוהים שלא בבית המקדש.
אני רק אשוב על הנקודה שלי - איני שולל אף אחד שירצה לקרוא לעצמו כהן, אך שיעשה זאת על דעת כך שאין מדובר במסורת קדומה, אלא בנישה פוסט מודרניסטית מסויימת (ופוסט מודרניזם זה דיון אחר בכלל), ללא ביסוס היסטורי. לדידי הדבר נובע מהגישה ההומניסטית המודרנית שהוציאה לאט לאט את האל מהמרכז - ומפח נפש מהכהונה הלגיטימית לכאורה.
אילן אילן יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך(- חז"ל). באופן עקרוני אני מסכים עימך לחלוטין. אני לא מבסס את הכהונה שלי על אותם קריטריונים עתיקים נוקשים של 'ייחוס' או 'נבחרות'. גם לא ניסיתי לטעון כך מעולם. בהחלט מדובר בבחירה אישית ומשוחררת שהיא פרי המודרנה. עקרון הבחירה אינו פוסט מודרני דווקא אלא מודרני והומאני. אני אישית מושפע מהפוסט מודרניזם במישור של ההבנה שהכל הוא רצף פרשני , מורכב ממשחקי שפה ובתור כך גם אני רואה את הכהונה כמשחק לשוני וסימבולי. הכהונה בשבילי היא יותר צורה וסגנון מאשר תוכן. התוכן עצמו משתנה ודינמי. אני עושה שימוש בהקשרים הסטוריים רק כדי להראות את הדינמיקה שמתרחשת בתוך גוף המסורת עצמה. הצבעת בעצמך על מודלים חלופיים לכהן במקרא: הנזיר והנביא. חז"ל פיתחו את מודל החכמים. כל אלה היוו אלטרנטיבות לכהונה ממוסדת נוקשה ומיוחסת ואליטיסטית מכח בחירתה האלוהית כביכול. הדגמים האחרים מצביעים על אופן בחירה אלוהי שונה, וכולם יחד רוקנו למעשה את הכהונה ממשמעותה. כיום אין רלוונטיות לכהונה הדוגמתית. העובדה שכהן רק עולה ראשון לתורה או מברך ברכת כוהנים מצביעה על כהונה חלולה ממשמעות. הכהונה שלי מצטרפת למודלים האלטרנטיביים המסורתיים ופשוט לוקחת את עולם הסמלים הכוהני ומעניקה לו משמעות. בקריאה מודרניסטית ורוחנית אני סבור שהכהונה עשויה לשמש מסגרת סיפורית להתפתחות אנושית וגם אלטרנטיבה ליהדות כל כך רבנית הלכתית ולמדנית. אכן, זוהי קריאה חדשה, אולי פוסט מודרניסטית. מצויין. זהו חלק מהתחדשות היהדות בדור שלנו. אני מבקש להוסיף לתהליך ההתחדשות הכללי את הפן האישי והצבעוני שלי. מקווה שאצליח.
הוסף רשומת תגובה